היא אוכלת כל דבר שעף לה
לתוך הפה, אפילו ציפור שמנסה לחתוך לה את הגרון. היא אוכלת אפילו מדוזות. היא
אוכלת נחשים שמנסים להכיש דג. היא אוכלת דברים יותר גדולים ממנה ואפילו לא
מתפוצצת.
למרות שהסיפור מתחיל בבריאת העולם
הוא לא יתעסק בבריאת העולם
אלא רק בשאלה איך נוצרו הכוכבים.
ביצה ענקית התגלגלה בין הכלום
אי אפשר להגיד שזה היה במהירות
ואי אפשר להגיד שזה לא היה במהירות
כי הביצה היתה בלא-כלום
(לא היה כלום. הסיפור מתחיל מלפני שהיה היקום)
בתוך הביצה היתה לחוצה עננת גז קטנה
מצד אחד נראתה שחורה
ומצד שני נראתה לבנה
כי בתוך הביצה הכל היה מעורבב וקשור
הפחד היה קשור באומץ
הקנאה היתה קשורה בנדיבות
האכזריות היתה קשורה בטובות-הלב
החיבוקים היו קשורים בשחרורים
הכלא היה קשור באוויר הפתוח
החשמל והאנרגיה היו קשורים באוויר.
המים היו קשורים באש.
הכל היה קשור אחד בשני.
ההפכים אחד של השני היו קשורים אחד בשני.
ריחפו להם בתוך הביצה בעיגולים קטנים.
מבחוץ לא ראו כלום.
אבל אז התחילו לצאת עננות-עשן מתוך הביצה.
אם היה מישהו בחוץ שהיה רואה את זה
אז הוא היה מבין שהעשן יוצא מתוך חורים קטנים שהופיעו בביצה
ואז הביצה נשברה לשתיים ופיצוץ ענקי יצא החוצה.
איתו יצא משהו שנראה כמו זנב אדום-צהוב
מחלק קטן של הביצה
אשר עף לשמיים וכישף גנים קטנים שהופיעו ברחבי-השמיים.
השמיים התכסו בדברים כחולים שהיו למטה ולמעלה היו דברים שחורים
ואז הופיעו קירות שקופים אבל מבחוץ הם לא היו שקופים
ואז החדר השקוף שנוצר טס למעלה ונעלם ברקיע השחור
ומה שנראה כמו זנב אדום נעלם בתוכו ולא נראה עוד.
כך נוצרו הרבה דברים
שחורים כמו עננות גז
אחד הדברים נהיה אדמדם
אחד אחר נהיה לבנבן
שלישי נהיה אפור
ואחר נשאר שחור.
כולם היו עננות גז בכל מיני צבעים.
ואז, לפתע, נוצרו דברים מוזרים
שהלכו על רגל אחת
והרגל האחת היתה שחורה
והראש היה שחור
והעין היתה כחולה.
הדברים הקטנים הצמיחו ידיים שנראו כמו הרגל האחת.
הידיים שלו הוציאו מתוך שברי הביצה דברים צהובים
ונכנסו לענן שנשאר שחור.
הוא גדל וגדל וגדל
וגדל
ושם הם נשארו עם האבנים הצהובות.
בתוך העננה היו דברים שחורים שנראו כמו סופות של טורנדו
עליהם הם הניחו את האבנים
ושמרו עליהם היטב.
יום אחד
משהו אדמדם התקרב אליהם
מה שיצא מתוך זה נראה בערך כמו העננה האדומה,
רק בקטן.
הוא התקרב אליהם ושלח זרועות עשן כדי לתפוש בדברים הצהובים.
מייד המונים מהיצורים האלה תקפו אותו והם נלחמו.
אחרי זמן אחד מהם הציע שיזרקו אותם כדי שהוא לא יצליח לתפשם
ואז הדברים התפזרו וכל העננה התפרקה יחד עם היצורים המוזרים.
הדבר האדום התחמק והפך לשחרחר במקום העננה,
גדל לגודל שלה.
והאבנים התפזרו בשמים, האירו
והתחילו להאיר את הלילה הנצחי
ולהם אנחנו קוראים היום הכוכבים.
ים פצע את עצמו ברגל כשנתקל בטעות בכוננית. עטוי פלסטר הוא נשאל כמה זה כואב בין 1 ל-10.
הוא השיב שהוא רוצה לצעוק. נאמר לו שהוא יכול. אבל הוא רק נאנח.
הוא נשאל למה הוא נאנח. הוא התחיל להסביר שהוא כבר גדול אבל אז המשיך
ואמר שהוא לא רוצה להפחיד חייזרים.
כי יש בכוכב מאדים חייזרים. שכבר מכירים את הצעקות שלו כשכואב לו.
הם אפילו מכירים את הבכי שלו.
ואז הם אומרים אחד לשני
שזו בטח האזעקה נגד הטילים שיורים עליהם מפלוטו.
