יום שני, 15 באוקטובר 2012

אני משחק שאני גדי

אני משחק שאני הילד גדי.
הילד גדי הולך לגן גדי עם אבא גדי ואמא גדי. הם משאירים אותו בגן גדי והולכים לסידורים.
בגן גדי כל הילדות והילדים גדי והגננות והגננים גדי.
אבל הגננות והגננים שהיו טובות וטובים החליטו שהם רעים ואז הם הלכו גם לסידורים
והשאירו את גדי לבד.
אז הלכתי לגן גדי אחר. לגן גדי טוב.

לילד גדי
יש סבתא.
סבתא מהכפר. מהכפר גדי.
קוראים לה סבתא כפר גדי.
היא טובה. לא כמו הגננות והגננים.
הם רצו שהילד גדי יבוא לגן ביום שהוא הולך לכפר גדי.

בינתיים, בבית של הילד גדי,
החיפושׁ גדי
גנב לילד גדי
מנורה מעֶרְכַּת החשמל של גדי
כדי שיהיה לו אור במאורה שלו.

ואז הילד גדי בא אל הבית של החיפוש גדי
ולקח לו.
והם רבו.

אחרי זה הילד גדי והאבא שלו הלכו ביחד לכבאית.
ונכנסו אליה מאחורה.
ונסעו בה עם הכבאים.
הכבאים פתחו את הדלת כי הם ראו שריפה.
והחיפוש גדי נפל.
והם נסעו בלעדיו.

החיפוש גדי רץ ורץ ורץ
ואז בא צקלון אליו
והוא עף
גם הכבאית עפה.
והמנוע שלה היה חזק.
והיא עשתה ויאו-ויאו חזק.
והוא הפך להיות חלש.
והסופה העיפה את המהבהבים.
ובום-בום-בום עף המכסה של הצינור.
וכבאי אחר לקח את הצינור.
עף באוויר עם הכבאית.
וכיבה את השריפה.
השפריץ על המנורה.
שהתקלקלה ונכבתה.


הערות העורך-אבא:
  1. הילד גדי הוא לא דמות בלתי-מושפעת מהילד המככב בסיפור הידוע שמוליק-קיפוד (שגירסא נהדרת שלו המסופרת על ידי תיקי דיין אפשר לראות ביוטיוב).
  2. החיפוש (חיפושית ממין זכר) גדי הצטרף למיתולוגיה המשפחתית לפני כמה ערבים במסגרת סיפורים שמספרים לים לפני השינה. הוא חי בחדר השינה של הילד ים, במאורה קטנה עם אבא שלו ואמא שלו.
  3. סופת הציקלון היא השפעה ישירה של הקוסם מארץ עוץ בו אמא של ים וים קוראים יחד בשבועות האחרונים.

יום שלישי, 26 ביוני 2012

סרט על זבוב

היה סרט על זבוב.

שהוא הרס עץ והפך אותו לשואב-אבק.

ציירתי את שואב-האבק ששאב את הים.

אבל בסוף לא ציירתי את הזבוב.

אולי מחר.

אולי ביום אחר. 

יום רביעי, 4 באפריל 2012

נוסעים


ים הלך הלך הלך
נכנס לאוטו
הוא נכנס אבא
ואמא נכנסה
והוא נסע
והגיע למקום שלא מכירים.

יום של חול (נוסח 2)


ים נסע נסע נסע
הגיע הביתה
עבד בחדר העבודה
הגיע לחדר הסלון
שיחק בצעצועים
מכונת הכביסה עבדה
עבדה
עבדה
הוציאו את הבגדים
ואמא אמרה "חבל"
והיא אמרה "עכשיו למייבש כביסה"
הוא עבד עבד עבד עבד
ונעצר.

יום של חול (נוסח 1)


ים הלך הלך הלך  הלך הלך והגיע לחדר הסלון
הוא שיחק בצעצועים בכבאית ובכבאי
הכבאי היה בחדר משחקים
הוא לקח אותו מחדר משחקים ושיחק איתו ושיחק איתו ושיחק איתו
ואז - טיק - המיקרוגל עצר ואז הוא שוב הסתובב דז'ז'ז'ז'ז'ז' והוא שוב-פם עשה דז'ז'ז'ז'ז''
והוא שוב-פם עשה דז'ז'ז'ז'ז''
והוא שוב-פם עשה דז'ז'ז'ז'ז''
והוא שוב-פם עשה דז'ז'ז'ז'ז''
ואז הוא הפסיק.

ואז המכונת כביסה התחילה לעבוד
עם הבגדים
נכנסו כל הבגדיייייים
ואז המכונת-כביסה התחילה לעבוד
ופתאום -
נעצרה.

וים הוציא את הבגדים
ואמא אמרה "אוי! חבל! עכשיו למייבש" [תיקון-חיבור על ידי אבא]
המייבש כביסה עבד ועבד ועבד
ונעצר.

יום שבת, 10 במרץ 2012

שיר שהוא נחמד אבל הוא עצוב


ים ניגש אל הגיטרה המונחת בפינת הסלון, מרים אותה, מתיישב איתה על הכורסא, ומתחיל לפרוט בדרכו, ולספר סיפור. הרצף הסיפורי נערך קלות בעזרת אבא לשיר הבא: 

לויתן וכלב ים הגיעו
לקצה הים
ונפלו
נפלו למכונת-צילום

המכונה
היא גם מכונת-סיבוב
והם הסתובבו
ואז הם נשברו

נשברו באמצע של הים
באמצע של המכונה
שם היה פרפר
והוא אמר
בוקר טוב !
אמר ושתק

וחלק מהם נפל לים
הם עשו את זה הם עשו את זה ככה
ואז הם הסתובבו
והם נהיו לגוש
והתחברו
ונהיו שיח.

יום שני, 23 בינואר 2012

שכב בני

אחד משירי הערש האהובים על ים הוא "שכב בני". בביתנו מקובל נוסח אלטרנטיבי ורגוע יותר בתוכנו, אליו הוסיף ים באחד האמשים בית חדש משלו:
"מיילל בחוץ החרגול,
 הוא רוצה לשחק לו בחול,
 ומסבירה אמא חרגול,
 צריך לישון ולישון".

יום שלישי, 17 בינואר 2012

שכחו את הגבינה

ים מקליד לו להנאתו במסמך כל מיני קשקושים.
אבא:"ים, מה כתוב כאן בעצם ?"
ים:
"שכחו את הגבינה
כי הם הודיעו
הם הודיעו שהם שכחו את הגבינה 
הם שכחו את הגבינה (של העכבר) כי היא נתקעה.

הם נסעו ונסעו
כי העכבר זרק לאדמה
והם לא משכו את זה
כי זה נתקע באדמה. "

יום ראשון, 8 בינואר 2012

והם באו.

עוברים לסיפור הבא. ים:
"והם באו.
והם באו למערה.
ובטעות חשבתי שבא פיראט אחד.
ואז הם עשו מסיבה. "

הסיפור הראשון


אבא::מה יהיה השם של הסיפור ?"
ים: "אני מתעצבן כי אין לי לסיפור הזה שם... אז אני מתעצבן. שום דבר לא יהיה לי שם. אז לא גרמתי לו שום דבר. לא ראיתי שום דבר. מעולם לא ראיתי כאלה סיפורים.... זה כל מיני דברים... 
אבא:"מי הגיבור של הסיפור?" 
ים:"אני. אני. אני. אני...."
ים ניגש למדף ומוציא אנציקלופדיה עברית (כרך טז), פותח ומתחיל:
"זה סיפור של מישהו שהולך בשדות של הכביש - 
אבל לא בכביש.
מעולם לא ראו כזה כמוהו. הוא רץ. 
אז חזרו בחזרה הביתה.
והוא רץ בבית. ורץ בכביש. עד שנגמרה לו הנסיעה. 
ואז הוא נופל. הוא עושה נסיעה רחוקה מדי. ואז הוא רץ אחרי הכביש. 
ובסוף הוא בא הביתה
לאמא שלו
ולאבא שלו.
ואז היה חושך. "